מהו הסיפור הגנטי של מחלת גושה?

מהי מחלת גושה, האם כל מי שנושא את הגן למחלה עלול לחלות בה ומהו הטיפול התרופתי שעשוי לשנות את התמונה?

מחלת גושה היא מחלה נדירה. בעולם עלול לחלות בה אחד מכל 50 אלף בני אדם, אולם בישראל שכיחותה גבוהה הרבה יותר והסיכון לחלות בה עומד על כאחד מכל אלף, על פי ההערכות. זאת משום שמחלת גושה והשינוי הגנטי (מוטציה) שמחולל אותה אופייניים בקרב יהודים ממוצא אשכנזי.

מחלת גושה נגרמת בגלל פגיעה בתפקודו של אנזים מסוים, שתפקידו הוא למחזר חומר שנקרא גלוקוצרוברוזיד (Glucocerebroside). זהו חומר המורכב משומן ומסוכר, שתפקידו, בין השאר, הוא ליצור מעטפת לתאי הגוף.

לכל תאי הגוף ישנו "תאריך תפוגה" – כלומר, התא מתפרק באופן טבעי ותא חדש נוצר במקומו. כשתא מתפרק, הגוף מפנה חלק ממרכיביו, אולם ישנם חומרים שנשארים ו"ממוחזרים" ליצירת תא או תאים חדשים. גלוקוצרוברוזיד הוא אחד החומרים הללו.

כשמדובר במחלת גושה, מסיבות גנטיות שמיד יוסברו, אנזים (גלוקוצרברוזידאז, שמו) שתפקידו לפרק את החומר גלוקוצרוברוזיד, חסר או פועל בצורה לקויה. הליקוי גורם להצטברותו של החומר בתאים מיוחדים של מערכת החיסון הנקראים מאקרופגים, הנאגרים בטחול, בכבד, בעצמות ובמח העצם.

הנזקים והתסמינים של גושה תלויים במידת ההצטברות ובאברים בהם הצטבר החומר, למשל:

• טחול וכבד מוגדלים, שעלולים להפריע בחיי היומיום, למשל כשאוכלים או כששוכבים
• פירוק עודף בטחול של תאי דם – כדוריות אדומות וטסיות – המובילים לאנמיה ולנטייה לדימומים ולשטפי דם
• כאבי עצמות
• עצמות פריכות ושבירות (אוסטיאופורוזיס)
• ייצור לקוי או חסר של כדוריות דם במח העצם, ובפרט ייצור חסר של טסיות הדם, שאחראיות על קרישת הדם.

גנטיקה ומחלת גושה

מחלת גושה היא מחלה, גנטית, המועברת בתורשה אוטוזומלית רצסיבית.

הנה ההסבר: בכל תא בגוף מצוי כל החומר הגנטי (DNA) הנדרש ליצור ולתפקוד תקין של הגוף כולו, מצבע העיניים, דרך מבנה הגוף, ועד לסיכון לחלות במחלות שונות. ה-DNA הוא מעין "ספר מתכונים" להכנת חלבונים שמשמשים כאבני בניין. מקטע של DNA שמקודד לחלבון מסוים נקרא גן.

בכל תא ותא יש כ-22 אלף גנים שונים. לכל גן יש שני עותקים: האחד מגיע מהאם והשני מהאב. לכן, גנים ושינויים הגנטיים שחלים בהם יכולים לעבור בתורשה לדורות הבאים.

הגן שאחראי להופעת מחלת גושה נקרא GBA. בגן הזה רשום ה"מתכון" ליצירת האנזים גלוקוצרברוזידאז. אם חלה שגיאה ב"מתכון" נוצר אנזים פגום הפועל בצורה לקויה.

במקרה של מחלת גושה, כאשר השגיאה מופיעה רק בעותק אחד של הגן – המצב הנקרא נשאות. רק במקרה בו קיימת שגיאה (מוטציה) על שני העותקים של הגן תתבטא המחלה.

בשל כך, תינוק שנולד לשני הורים נשאים של הגן נמצא בסיכון של 25% לחלות במחלה.

זה נשמע מבהיל, אך הנה בשורה מעודדת: לא כל מי שמקבל בתורשה שני עותקים שגויים מהוריו עתיד לפתח תסמינים של מחלת גושה. ההבדלים נובעים מהפגם בגן. ככל שהפגם משמעותי יותר, כך הסיכון למחלה משמעותית גבוה יותר. אולם כאשר הפגם הוא קל, ייתכן מצב שבו ילד יאובחן כחולה במחלת גושה אך לא יחווה תסמינים כלל, לא יפתח סיבוכים ויחיה כילד בריא לכל דבר.

האם וכיצד ניתן לאבחן את הסיכון למחלת גושה, לצורך תכנון משפחה?

כיום, ניתן לאבחן נשאות לגושה בבדיקות סקר גנטי, או בבדיקות רחבות יותר. לכן, כשמתכננים להרחיב את המשפחה, מומלץ לבצע בדיקות גנטיות.

אם נמצא שאחד ההורים הוא נשא והשני איננו, אין חשש. אך אם יתברר כי שני ההורים הינם נשאים ישנן מספר אפשרויות:

• לבצע אבחון גנטי טרום השרשה (PGD), כלומר להרות באמצעות הפריה חוץ גופית (IVF), כולל בחירה של עוברים שאינם בסיכון, והשרשתם ברחם האם
• לבצע אבחון גנטי של העובר בזמן ההריון או לאחר הלידה, לקראת גיל שנתיים.

ההחלטה איזו מהאפשרויות עדיפה לבני הזוג עשויה להיות מושפעת מסוג השינויים הגנטיים שאובחנו אצל ההורים (המשפיעים על חומרת הביטוי של המחלה אצל הילד העתידי), מהרקע הרפואי במשפחה, ממערכת האמונות של כל אחד מבני הזוג ומגורמים נוספים.

לכן חשוב להגיע לייעוץ גנטי או למרפאת גושה כדי להכיר את ההבדלים ולקבל הסבר מלא על האפשרויות השונות. לאחר קבלת המידע המקיף, בני הזוג יוכלו לקבל את ההחלטה הנכונה עבורם.

במסגרת היעוץ הגנטי, יומלץ גם על הפנית בני משפחה נוספים ליעוץ ולבדיקה גנטית לצורך איתור נשאים וחולים נוספים במשפחה.

מתי צריך לקבל טיפול תרופתי?

ישנם חולים שמחלתם לא תתבטא כלל, וישנם שאצלם מחלת גושה תתבטא בשלבים השונים של החיים. לעיתים המחלה תתבטא רק בגיל מבוגר מאד, זאת משום שהחומר שנאגר עם שנים לא גרם נזק משמעותי לטחול, לכבד או לעצמות. חלק מן החולים במחלה לא יזדקקו לטיפול רפואי, אלא רק למעקב, שיתבצע אחת לחצי שנה, על מנת לוודא שלא התפתחו תסמינים. אם במסגרת המעקב תתגלה החמרה, ניתן יהיה להתחיל לקבל טיפול תרופתי.

המטרה העיקרית בטיפול התרופתי היא להפסיק את הצטברות החומר השומני (גלוקוצרוברוזיד) ברקמות השונות, ולשפר את התסמינים שנוצרים כתוצאה מכך. לכן חשוב מאד להיות במעקב מתמיד ולמנוע ככל הניתן התדרדרות.

במסגרת המעקב, מבצעים בדיקות שונות באמצעותן ניתן להעריך את מידת הצטברות החומר ומהי נקודת הזמן המדויקת להתחלת הטיפול התרופתי.

בין הבדיקות השונות: בדיקות דם, בדיקת צפיפות עצם, בדיקות הדמיה והשוואתן לבדיקות קודמות, המאפשרות להבין את מגמת ההחמרה ולהחליט האם צריך להתחיל טיפול תרופתי או שניתן להמתין.

ישנם שני סוגים של טיפול תרופתי:

טיפולים אנזימטיים חליפיים: אלה טיפולים וותיקים ומוכרים, שנמצאים בשימוש כ-20 שנים ושיצרו מהפכה בטיפול בחולי גושה. הטיפולים ניתנים במתן תוך ורידי ונחשבים כטיפולים יעילים בעולם הרפואה.

מדובר באנזים המיוצר באופן מלאכותי, אך זהה כמעט לחלוטין לאנזים החסר. הטיפולים ניתנים בטפטוף לווריד, אחת לשבועיים. קבלת האנזים באופן רציף ומסודר מאפשרת לחולי גושה לחיות חיים בריאים, ואף ללא תסמינים.

הפסקת הטיפול בטרם עת עלולה לגרום לאגירה מחודשת של החומר ולהתפתחות של תסמינים.

טיפול הפחתת סובסטרט: זה טיפול חדש, יחסית, הנחשב כיעיל מאד. הטיפול בטבליות פועל במנגנון שונה: במקום להחזיר לגוף את האנזים הלקוי, הטיפול מפחית את החומר המצטבר הנאגר בגוף. תרופה שנלקחת פעם או פעמיים ביום דרך הפה.

לסיכום, מומלץ לבצע את הבדיקה אם זיהית או שהינך חושד.ת כי חלק מהתסמינים הבאים מופיעים אצלך:

• בטן תפוחה (כתוצאה מהגדלה של הטחול והכבד)
• ירידה בטסיות הדם בבדיקת הדם
• אנמיה
• עייפות
• נטייה לדמם
• עיכוב גדילה בילדים.

במקרים אלה, יש לגשת לרופא.ה המטפל.ת כדי לשאול על מחלת גושה.

C-ANPROM/IL/VPR/0096 07.2023