מיינדפולנס פרק 7 – הכרת הטוב

נעמי: תרגול הכרת הטוב. תרגול זה מבוסס על יכולת הקשיבות שלנו שכבר התפתחה במהלך התרגול עם הנחיות הרפיה ורוגע, קשב לנשימה ולהיות כמו הר. כעת אנו מוכנים לצעד נוסף בתרגול איכויות הלב, ההנחיות שלפניכם מזמינות לשימוש במשפטים המטפחים איכות של הכרת תודה. תשומת לב לדברים שתומכים ומאפשרים את חיינו, אלו הם חלקים שנלקחים לעתים קרובות כמובן מאליו. ואנו יכולים לטפח הכרה והודיה כלפיהם. נמצא תנוחה נוחה לתרגול. ברצוננו לשמור על ערנות ולכן מומלץ לתרגל בישיבה נוחה על כיסא או כורסה. נניח לגב להיות ישר ונינוח. נשים לב כעת אם יש החזקה או כיווץ בכתפיים. לרגע אחד נרים ונקרב את הכתפיים אל האוזניים ונרפה לגמרי. נכווץ כעת את שרירי העיניים והפה ונשחרר. ניקח שאיפה אחת יותר עמוקה ונשיפה יותר ארוכה. נביא את כל תשומת הלב אל מגע הגוף עם המושב. היכן הגוף נשען אל האדמה. נחוש בתמיכה של האדמה, ביציבות. ניתן להרהר בכך שהתמיכה והיציבות של האדמה, העובדה שהאדמה אינה רועדת תחת רגלינו, אינה מובנת מאליה. נבחין בכך שהאדמה נמצאת שם כדי להחזיק את גופנו בכל מצב. ניתן לעצום עיניים, אם זה נוח ונעים. אפשר להשאיר גם עיניים פקוחות, רכות ומכוונות לנקודה מסוימת ללא התמקדות, מעין בהיה. וכעת נשים לב לצלילים וקולות המגיעים עכשיו. הצלילים באים בזמנם וחולפים בזמנם. נניח לצליל פשוט להיות צליל. נרפה מפרשנות, צליל מגיע, מתפוגג. הגוף רפוי, נינוח. גוף משוחרר יותר ויותר. ועכשיו נזמין את תשומת הלב אל הנשימה כפי שהיא ברגע הזה. נשים לב הם השאיפה ארוכה או קצרה. שטחית או עמוקה. תשומת הלב לנשיפה, נלווה את הנשיפה, נבחין גם בהפסקה אם ישנה, לפני שהאוויר שוב נכנס. קשב לנשימה, כפי שהיא, מרגע לרגע. כאשר המחשבה נודדת, אפשר לחזור לנשימה הנוכחית ברגע הזה. תחושת השאיפה והנשיפה. ההזמנה היא כעת להרהר בבריאות היחסית שישנה. בכוחות של הגוף. באיברי הגוף המתפקדים, נבחר איבר כלשהו או אולי חוש ונתמקד בו. נסכים להוקיר תודה על התפקוד של אותו איבר שבחרנו. אפשר להרהר בפעולה של אותו חלק בגוף. בתרומה שלו לחיינו, לרווחתנו. נתבונן באותו איבר בהכרת תודה. אם קיים נמנום כעת או ערפול, אפשר לפקוח עיניים, לתרגל בעיניים פקוחות, לנשום עמוק יותר. ונמשיך. עכשיו נבחר איבר נוסף בגוף. או אולי חוש כלשהו שתפקודו תורם לחיינו. שתפקודו מוסיף להם טעם ומאפשר ליופי להגיע אלינו, מאפשר לדברים המיטיבים בחיים לפגוש אותנו. נקדיש הרהור לתרומה של אותו איבר, אותו חוש, לחיינו. ונודה לו על תרומה זו, על כל מה שניתן לנו ומתאפשר לנו בזכות תפקודו. נרחיב כעת את תשומת הלב לגוף כולו, נזמין את הקשב שוב אל הנשימה. שאיפה ונשיפה. כיצד תנוחת הגוף כרגע, מה התחושה של הגוף כולו. ועכשיו, נבחר מישהו, מישהי שקיומם ונוכחותם מיטיבים ומסייעים לחיינו. או אולי אדם שאי פעם עשייתו, פעולתו, איפשרה רווחה בחיי. נכיר בפעולה המיטיבה, ונחוש הכרת תודה לאותו אדם, על אותה תמיכה, גם אם היא קטנה בלבד, נכיר בה. נשים לב שחיינו מתאפשרים בזכות הרבה מאוד נתינה של הרבה מאוד אחרים ואחרות. בין אם בפעולה מכוונת, ישירה, במפגש, או בעצם קיומם, אחרים ואחרות תומכים ושומרים על חיינו, על רווחתנו. באופן ישיר ובעקיפין. ייתכן שבני אנוש מזמנים אחרים יעלו בתודעתנו כתומכים ומיטיבים, תומכות ומיטיבות. מעבר לזמן ולמרחב באמצעות פעולתם, אולי המצאה שלהם, תרמו ואיפשרו את חיינו היום. נחוש או נדמיין את ליבנו פועם בהודיה. נוכל לראות את הקשר המתקיים בינינו לבין הסביבה. המזון שקיבלתי, משקה, הגג שמעל לראשי, מחסה ממזג אוויר קשה, מיטה, כורסה, כל אלו תומכים בנו ומאפשרים רווחה, נוחות, שלווה. ניתן להרחיב את ההרהור לתחבורה, לאנשים המובילים, המתקנים. כעת נהרהר מעט בטבע. העצים, הנחלים, העננים, נוכחותם לעתים קרובות מובנת מאליה, אך היא המאפשרת את חיינו. ההזמנה היא לתחושת הכרת תודה כלפיהם. הזמנה היא כעת להחזיר את תשומת הלב לנשימה הנושמת את עצמה ברגע זה. נשים לב לגוף, לתנוחת הגוף. נחוש פשוט בקלות שבה הכול מתרחש מעצמו. זרימת הדם, האיברים השונים, הנשימה. ועוד רגע הפעמון יצלצל, נאזין לצלצול ובעדינות נפקח את עינינו.