מיינדפולנס פרק 6 – קבלה והפסקת המאבק

נעמי גרשטיין: תרגול קבלה, הפסקת המאבק. התרגול שלפנינו יתחיל כהרגלנו כמודעות קשובה, תשומת לב לגוף, ריכוז בנשימה. הנשימה הינה עוגן לתרגול. בפרק זה נבקש להפנות את תשומת הלב להרהור במאבק ובאחיזה היוצרים סבל ומזינים אי נחת, מאמץ וכיווץ. חלק מן הכאב והצער בחיינו הינו בלתי נמנע. המאבק לדחות כאב, להרחיק ולא לחוש בו לעתים עלול להגביר את הסבל שכאב זה מחולל. הדבר דומה לכאב הנגרם כתוצאה מפגיעת חץ. אם נטפל בחץ זה על ידי יריית חץ נוסף על החץ הכואב הראשון, מעגל הסבל יתמשך ויתגבר, לכן תרגול קבלה יכול לתרום לתחושת רוגע ושלווה בחיינו. ונתחיל. נמצא תנוחה נוחה וככל הניתן כעת מאוזנת. ננשום על עבר הבטן, נשימה עמוקה יותר, ארוכה יותר. נרפה את הכתפיים, נרפה את המצח, נרפה את העיניים, נשים לב האם יש כיווץ או אחזקה ברגליים כעת. נרפה גם את הרגליים. תשומת הלב לכוח הכבידה, למגע הגוף עם הקרקע, ניתן לחוש כאילו האדמה עולה מתחתינו ותומכת בגופנו. נשים לב לקולות וצלילים. נרפה כעת את הבטן, נביא את תשומת הלב לעלייה והירידה באזור הבטן עם הנשימה. הנשימה נושמת את עצמה, שאיפה ונשיפה. הנשימה הינה עוגן בתרגול שלנו. בכל פעם שאנו נסחפים, מתבלבלים או נרדמים, אני חוזרת להיות עם הנשימה ברגע הנוכחי. נשימה. באופן טבעי תשומת הלב נודדת. כאשר תשומת הלב היא עם מחשבות, נשים לב אלו מחשבות ישנן. האם קיימת איכות של מאבק וקושי? כאשר שמתי לב למחשבות, ניתן לומר בלב עם הנשימה הבאה מחשבות. אם הבחנתי כי אלו מחשבות של דאגה למשל, אומר בלב: דאגה. ננשום ונרפה. בעדינות נחזיר את תשומת הלב אל הנשימה. נשים לב לנשימה הנוכחית. אם קיים מאבק כלשהו כעת, מה היא התנועה שעליי לעשות על מנת להרפות מן המאבק? עוגן בנשימה, אפשר לבחור לנשום נשימה מעט יותר קולנית, להקשיב לנשיפה הארוכה מתחילתה ועד סופה. ולנשיפה נוספת. נבחין מה היא הגישה כלפי מה שעולה כעת, מה נאמר בפנימיות. אולי ישנו כאב והמשפט הוא "לא רוצה את זה, שילך מכאן" נשים לב לכך. נרפה, נחזור בפשטות להיות עם הנשימה. האם ישנו מאבק כעת? נרפה ונחזור ללוות את הנשימה עם תשומת הלב. נסכים לקבל שככה זה כרגע. אם ישנו כאב כלשהו, אין הכוונה שאנחנו אוהבים כאב או רוצים בו אלא שלעת עתה מסכימים לקבל שככה זה כרגע. הדברים משתנים, תחושות ורגשות חולפים. נחזור לומר בפנימיות: אני מוכן, אני מוכנה. פשוט להיות עם הדברים כפי שהם ברגע זה. אינני נאחזת בדבר ואינני מגרשת דבר. גם אם ישנו מאבק נוכח ועיקש, גם אז ככה זה כרגע. יש מאבק. אם אנו ערים למציאות הפנימית, זו הפעולה הנחוצה וזהו האימון שלנו היום. כמיטב יכולתנו, נשוב להיות עם הנשימה. כעת נניח לכל הרהור, נרפה אחזקה אם ישנה, בכתפיים, רגליים, בטן. נביא תשומת לב לפנים, ונרפה אותן למעין חיוך פנימי. עם כל נשיפה נעזוב עוד קצת, נשמוט, נרפה לגמרי, לגמרי. עוד מעט הפעמון יצלצל, אנו ניקח נשימה עמוקה ולאט נפקח את עינינו.